תחילה,
פרצו החצבים
שנים היו הפקעות באדמה זו
קשה
נטמנו על ידי
לא גבעול ולא פרח
בישרו לפתחי
פתע, פרצו
לקראת הסתיו האחרון
מתריסים כלפי שמים
מחויכים
עתה,
נרקיסים
פרועים וחצופים
דומה, לועגים
סובבים גבעולי חצב
אבד הפרח מעמם
כמו את,
שנים הרבה טמונה בי
כמו להיות אתך
ולהיות לבד
את
כמו טיפות הגשם
נשרו לאט למדרכת חיי
רטובה ודומעת
נבלעו ללא סימן
עתה,
פתע, את
נביטת ברכה
כמו להטליא זמנים חלפו
לנגח הפקר האבדן
להחיות נופים מתים
לבשר
חותמת פריחה
ללחוש
"לא זמן המלח אהובי (סגול במם קמץ בלמד...)
אהובי,
רפא נא לי
פקעת חיי חשופה לפניך
רפא
נא
לי". |
