ילד יושב לבד בחושך מול פסנתר
והצלילים, מעוותים, מטיילים על הקירות כמחפשים מפלט.
צורחים,
מנסים לשים קץ לקיומם המחריש דרך התאבדות קבוצתית מהחלון,
שולחים ידיהן הקטנטנות המשמיעות זיוף אל אותו פתח מיוחל.

ושעה שההורים שלו סותמים אוזניים
ומתפללים שהנגינה הגרוטסקית הזאת תסתיים
שיוכלו לשוב לשגרת חייהם המשעממת
להמשיך ללכת במעגלים בחליפות שחורות
ולחשוב את אותן מחשבות
שוב
ושוב
ושוב

הוא מקשיב לצלילים המחרישים כאילו היו יצירה של שופן
ומחייך לעצמו.