אופוריה לא בתולה אופפת אותי.
ואני מאוהב, אבל על השולחן שלי יש רק דף ועט, ומחברת תווים
בלויה ומפרט.
אני רוצה לכתוב סרנדה לאהובתי החשוכה אבל האור לא נדלק.
אני יכול לשמוע אותה קוראת לי, אבל הקול לא מוכר.
אני חושב עכשיו, אני חושב על איך להדליק בחזרה את האור, ועל
איך להשיב למקומו את קרום הבתולין של היפייפיה הנקראת
אופוריה.
הלוואי שיכולתי למצוא טיפת סדר באנדרלמוסיה הזאתי שבתוכי.
שאוכלת אותי ומכרסמת בי.
התמכרויות קטנות מוציאות אותי מהטירוף, אבל כעת עליי ללכת,
האביב הגיע.