מזליקה התקרבה אלי ואמרה "שבשבת הלכה."
"לאן? שאלתי" כאילו והיא התכוונה למשהו אחר לגמרי.
אולי הלכה הביתה? אולי הלכה לחתונה של הבן? אולי ליום כיף בחמת
גדר? מאיפה אני יודעת לאן?
"לפני רבע שעה", היא ענתה לי בפנים חתומות מצער.
שבשבת מתה? שאלתי את גאולה המומה
"שבשבת לא מתה! לא אומרים שבשבת מתה! אומרים שבשבת נפטרה" היא
הטיפה לי ברצינות רבה.
מה זה משנה? צמרמורת אחזה אותי בכל גופי למרות החום הכבד
והלחות, הראש שלי הסתחרר והכל מסביבי התערפל, ענת התמוטטה לי
פתאום בידיים. השכבתי אותה בזהירות על הרצפה, ואיבדתי את
העשתונות. בדיוק איתן נכנס. גם איתן חולה בסרטן... "את רואה?
הוא אמר לי, אין לאן לברוח ממנו... אין לאן ללכת... אין לאן"
אז לאן ברחה שבשבת? לאן?
עכשיו אני שותקת. שתיקה שווה זהב.
לזכרה של שבשבת.
רוח שובבת משתובבת
אצלי בבית
משלושה כיווני אויר
טפטוף של סתיו הגשם הראשון
יורה בי חיצים ניצים למצבי רוח
משתנים
וזה כואב לכם וזה כואב לי
אתם לא בוכים
אני בוכה בשבילכם
אתם מתיישבים אצלי
בתוך המחשבות
במרפסת האחורית
רוח ערבית דרום מערבית
מתפללת
שמש גדולה ואדמדמת
מתחמקת ממני אל בין הבניינים
פעם לשמאל ופעם לימין
עץ הגויאבות נותן ריחו ניחוחות
לאנחות
אני נזכרת שאתם אוהבים
שבא לי לשלוח זרועות ארוכות
בשביל לקטוף לכם חיים.
סתיו בחלומות.
אני לא גיבורה שכמותכם
כל כך קשה לי לצחוק
אז אני מטפטפת צחוקים דומעים בשבילכם
טיפ טפ טיפ טפ טיפ טפ
עם הגשם הראשון.
|