הבל פיך החמים
חופן בי ים געגועים
אל הימים האחרים
בהם טעמתי נעורים
עפה כמו ציפור ברוח
נחה על זרי דפנה
נושמת ריח ים מלוח
מחום גופך וזיעתך
מבט נוגה מזיו עיניך
מחזיר אותי אל הימים
בהם אספתי פרפרים
צבעוניים ססגוניים
כשבשדות השיבולים
רקדו לצליל הענבלים
טעם שפתיך הלחות
צורב בי צוף מוצץ חיים
בנגיעות רכות של אור
את עומק תחושותיי מרטיט
הבל פיך, מבטך,
להט שפתיך, הם אתה.
וכשאתה נוגע בי
איני זוכרת מי אני
פתאום
אני מלאך קטן
ולעתים פרפר לבן
פתאום אני הילה של אור
שרק אתה רואה פתאום
עפה כמו ציפור ברוח
נחה על זרי דפנה
נושמת ריח ים מלוח
ומאירה כלבנה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.