|
הבל פיך החמים
חופן בי ים געגועים
אל הימים האחרים
בהם טעמתי נעורים
עפה כמו ציפור ברוח
נחה על זרי דפנה
נושמת ריח ים מלוח
מחום גופך וזיעתך
מבט נוגה מזיו עיניך
מחזיר אותי אל הימים
בהם אספתי פרפרים
צבעוניים ססגוניים
כשבשדות השיבולים
רקדו לצליל הענבלים
טעם שפתיך הלחות
צורב בי צוף מוצץ חיים
בנגיעות רכות של אור
את עומק תחושותיי מרטיט
הבל פיך, מבטך,
להט שפתיך, הם אתה.
וכשאתה נוגע בי
איני זוכרת מי אני
פתאום
אני מלאך קטן
ולעתים פרפר לבן
פתאום אני הילה של אור
שרק אתה רואה פתאום
עפה כמו ציפור ברוח
נחה על זרי דפנה
נושמת ריח ים מלוח
ומאירה כלבנה. |
|
|
"אני חש זאת
כישות קוסמית
בלתי ניתנת
להתרה, משהו
גדול עומד להגיע
והוא יגאל אותי
מיסורי התופת
שבעולם הזה"
זוזו לסטרי,
שלשוליסט
בפוטנציה, מחפש
אסלה תקינה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.