בחורות לא יכולות להיות בוקובסקי.
הן לא יכולות
לשתות כל היום ולזיין
לסיים שיר דרמטי בפורקן אלוהי של
חדירה
בחורות לא נלחצות מבחורים שרוצים ילד
בעודן מבקרות את קווי המתאר של
בחורים אחרים
איש לא שולח להן פתקים מתוקים ותמימים
שנכתבו באותיות גדולות
בחורות לא יכולות
להיות בוקובסקי. לעיתים נדירות תכתבנה שיר באוטובוס כשהן עוד
מכוסות בריח של זיעה
ודם
זה היה אחד מהלילות האלה
שאתה תמיד זוכר
הקור מזדחל מבעד החרכים
מוציא כל חשק לצאת החוצה
למקום שאולי היה טוב
למקום שאולי היה בית
לא היה מה לאכול.
עישנו הרבה מכל הסוגים
שתינו קפה דלוח מאוטומט. הוא לא ידע לקרוא את שמות המשקאות
ולא היו לו מספיק מטבעות ישראלים. הבאתי לו כמה מטבעות, זה
הצחיק אותי. צחקתי שיעול יבש. האצבעות שלנו החליקו זה על זו.
נשארנו ערים כל הלילה
בתחנת רכבת לשומקום
הכיסאות היו צמודים אבל רק מדי פעם
נגענו אחד בשני.
היו שני אנשים, אחד הכרתי והלך מוקדם. את פניו של השני לא
ראיתי כל הלילה, ישב בגבו אלינו מול המחשב ושמע הכל.
אני כבר לא יודעת על מה דיברנו, ועוד באנגלית
בשלב עייף מאוד השיחה גלשה לעברית וגרמנית
שפת אימו הייתה מצמררת בעיניי, וחיבבתי אותו יותר כשדיבר ככה
מאשר בבריטית מזויפת. שנאתי
את המקום הזה ואת הקור ואת הפוני הבלונדיני שלו
את העיניים הנבוכות את הנימוס שלא מביע שום רגש
רציתי להקיא ורציתי לברוח ורציתי למות
כי אם אתה לא נלחם במוות הוא פשוט בא לגור
ואנחנו יכולנו ללכת אבל נשארנו שם.
הילדים הדחויים שאנחנו
היו מלך ומלכה בלילה הזה
כשהיינו לבד בעולם.
רעדנו ומתוך הלילה
עלה הפיכחון, האכזבה, הוא לא הבין כלום, אני יודעת
חיוורים ועניים שהיינו, משכילים וחופשיים שנדמנו להיות
בכל זאת כרע ברך
רגע לפני הרכבת הראשונה של הבוקר
ונישק לי את הדמעות
