גיל רוזנטל / שביתה |
וכולנו חיכינו.
הפצרנו בו,
יש עוד מלאכה לעשות,
יש עוד שניתן לברוא.
אך הוא בשלו,
שובת.
ביום השביעי ברא את השביתה,
האחרונה והגדולה מבין יצירי כפיו.
מוקדש לתשעים ימים בחורף של שנת תשס"ח
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|