|
וביום השביעי שבת מכל מלאכתו,
וכולנו חיכינו.
הפצרנו בו,
יש עוד מלאכה לעשות,
יש עוד שניתן לברוא.
אך הוא בשלו,
שובת.
ביום השביעי ברא את השביתה,
האחרונה והגדולה מבין יצירי כפיו.
מוקדש לתשעים ימים בחורף של שנת תשס"ח |
|
|
זה היה בוקר
רגיל, השמש
ליטפה את החלון
וזרקה אור לתוך
המשרד האפל שלי,
התעוררתי על
השולחן עם ריר
שנזל על המקלדת,
קמתי וחילצתי
עצמות,
ניגשתי לחלון,
פתחתי אותו...
ואז זה היכה
בי!
יאשה, עבד פעם
במגדלי התאומים,
בקטע מיצירתו
האחרונה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.