הקיר מקנא בי,
שידיים לי כדי ללטפך.
והמיטה כבר מתגעגעת,
והשטיח מתחנן רק לעוד צעד אחד.

הכריות בוכות את שמך
כשראשך אינו שם להנעים את שנתן,
והכסאות מתחננים שתשבי רק עוד קצת,
והמנורות מבקשות שתדליקי אותן.
הגרביים פתחו בעיצומים
כי לא גרבת אותם כבר כמה ימים.

והשמש כבר לא יכולה לחכות
עד שיעבור לילה שחור וארוך,
כדי ששוב היא תנסוק להאיר את כל מעלותייך,
להפיץ עוד קצת אדום בלחייך.

והרצפה מחייכת,
כי היא שומעת אותך מתקרבת.
והנרות מזילים דמעה חמה,
סתם כי את בסביבה.

השמים והאדמה,
הכוכבים וגלי הים,
משמיעים את הקולות שהם מכילים
כדי לספר את כיסופיהם אלייך.
ואני איני שונה מהם במאומה,
נוזל, מוצק ואוויר של געגוע.

בהשראת שירו של טום ווייטס -  
"The piano has been drinking (not me)"