בזמן שאני נרדמת רוחות הרפאים שלידי לוחשות באוזני.

כשהשלווה מגיעה
מבינים שהחיים עברו עם שריקה חדה באוזן.
שריקה חדה שלא נגמרת.
חיים שלמים עוברים כמו רעש רצוף.
ולפתע ברגיעה מוחלטת הנהר מפסיק לקצוף ולשצוף.
בום של דממה אחרי כל כך הרבה אי שקט.
אין צלצולים באוזניים.
ובתוך כל השקט הפתאומי כשהנהר נרגע.
כל הסודות, השקרים והבושה צפים.
בחיים שאחרי אין לך זכות להבין שנעשתה טעות.
בחיים שאחרי אין את הזכות לבקש מחילה.
היא כבר קיימת.

הנשמות שפעם היה להן גוף מבקשות ממני.
כל עוד את שם תחיי.
כל עוד את בחיים שתוך כדי השתמשי בזכות ובקשי סליחה.
אל דאגה הגאווה תגווע יחד עם הגוף.

בבוקר יחד עם הנשימה המודעת הראשונה.
שכחתי את כל מה שנאמר.
עובדה, לא ביקשתי סליחה.
אפילו לא מעצמי.