מאור קרן / שיר אחרון |
שהבוקר ימצא את שנינו
חצי מכוסים בשמיכה עבה
נגועים בשינה וריקים מחרטה,
וקולך הענוג שממתיק את הרגע
ימסגר אותו מעל למיטה.
אני שותק לך אהבה
ואת עוצמת עינייך מעליי,
מעדיפה לשחק בשערך
מאשר לקרוא את שפתיי.
ויצאת לך שוב לנדודים
גם צעדת בין סמטאות אפלות,
פנסי הרחוב סיפרו לי
שהתייתמת מחלומות.
אך מעבר לפינה
חיכה לך מועדון הג'אז הישן
שיעשה אותך למי שאת
ואת תקוותי לעשן.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|