את שכבת שם על הקבר כשהשקפתי עלייך מלמעלה. לא חשבתי יותר מידי
על מה אני צריך לעשות ברגעים אלו, אולם בדיעבד הייתי שמח לחזור
לשם, כדי להתלבט כמו שצריך. לא בגללך כמובן, כי לגביך לא היו
לי כלל תהיות (דברים השתנו מאז), את הרי בסך הכל יצור די נחות
שמונע ע''י חלקיק אינטיליגנציה וניתן היה לראות זאת ע''י
עינייך - את ציפית לחיות בתוכך, לא פחות ולא יותר. ממך כמובן
לא היו לי כלל ציפיות, שכבת שם בלי לזוז, אנשים מרחוק ודאי היו
חושבים כי את מתה, אבל ממני ציפיתי ליותר. ציפיתי למוסר
ה(וגם)שכל, ציפיתי להפרדה בין שני הגופים החושבים, אך יותר
מהכל ציפיתי לאינטיליגנציה רגשית. ידעתי שהוא שם מסתכל עליינו,
וידעתי שהוא רוצה אותך לא פחות ממני, לפעמים אני חושב שאת
אפילו ראויה לו יותר ממני, אבל זו בחירתי, וגם אם ניתן היה
לשנות אותה, סדרי עולם כבר תועדו לעד, וחוץ מזה, אני אלוהים,
אני אף פעם לא טועה.