עידן יוד / שבנו לאן, הגענו מאיפה |
כשנעלמו כל הקירות הייתה תחושה של רגיעה.
כשבצדדים הכל שדות ובמרחק של נגיעה.
מרחוק נראית העיר מאוד סגורה ורחוקה,
ומקרוב מרגיש צביטה כשאת מאושר מסמיקה.
לא עזבנו את הבית אך-ורק מתוך בחירה.
אך אי אפשר גם להגיד שזה היה מתוך כפייה.
כנראה שהקריאות המזמינות שמן הכפר.
העלו בך געגוע וכמיהה אל המחר.
התמכרתי קצת לשקט ולשלבי פריחת העץ.
איך נראית זריחה של בוקר ואיך הפחד מתכווץ.
נכון ששעות הערב משמחות אותי בעיר.
אך קרבות בעד מול נגד משאירים אותי צעיר.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|