בכל לילה, בשעה קבוע...
היא מהלכת אפופת יופי, כמו לילה במרחבים חסר ענן ורקיע זרוע
כוכבים.

כל המחשבות מתמוססות מראשי,
רוצה אותה לצידי, שתבלע את גופי ללא רחמים, תגלה לי את סודות
הפיתויים.

מי היא? מאיפה היא באה ולאן פניה מועדות?
מדוע מרגישה אלייה כזאת זיקה, משיכה?

כשאני איתה ליבי הולם בחוזקה!
קמצוץ של אהבה בחיים גלמודים,

כשהיא שוב נעלמת האושר נמוג, היאוש מתעצם,
מפלח את ליבי
שוב אני אדם ערירי בעולם תלוש.

כמו הסכם משותף שנחתם בשתיקה,
כל לילה חוזרות לאותו המקום באותה השעה.
אוהבות בתום, בשתיקה והכל אפוף מסתורין
כמו השמיים הבתולים.