|
חלילי מתכת ארודים
לוחשים לי את אור הכוכבים
מבעד לשיער העיזים
הרוח הרעה לא נוגעת בבשרי.
סמלי האור מנותבים לכאב
בידיי אלה שמאסו הבונים
לבה רותחת בבטן האדמה
גועשת נהרות של שנאה.
בחלומותיי ראיתי את האש
ממיסה את סלעי הגיר
מזיזה הרים מרבצם
לוטשת עולמות לצורה.
אנשים של מדבר
אנשים של כאב החומר
נופלים מבעד הסדקים
לתוך חללים של חוסר הכרה. |
|
|
בנעורי הייתי
מזיין דתיות
לאומיות.
הכי אהבתי איך
שהן צועקות
אלוקים כשהן
גומרות.
השם ישמור...
יעקב פופק מספר
זיכרונות נערים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.