|
סייחים רדומים לתוך חלומות
ריסי עיניים שחורות
מלטפים את גדרות הרוח בעלים
מה שנשכח מהלב נשטף בדמעות.
טבעות מתכת זהובות
אוחזות ברוח האהבה
דרך להט האש הכבויה
שובלי מתינו קורנים.
ואין איש אשר יודע על נוגע האור
הרושף מבין עיניו הארציות
מבלי השתקפויות עיניים אוהבות
רגליים פוסעות שדות ירוקים.
מגע פרסות ברזל בלויות
על מישורים חסרי שם
אני לא שופט יותר דבר
אני רק בוהה לאורך צירי הלילה. |
|
|
אני עוד זוכר את
הימים שבהם קנו
סלוגנים
בתלושים!
(מערבל בטון
צנוע) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.