דמותך ספוגה בשושנים, נערה
 אהבתיך כמדבר שממה.

 יופייך מור בשמים עדין,
 שאותי הוא מרדים.

 במדבר שממה אנוכי תועה,
 דרכי חזרה איני מוצא.

 שעריי גנך נעולים, נערה
 נעולים במנעולי הפלדה.

 בלילה, אלפי כוכבי-שלג וירח אחד,
 מאירים התכלת באור מיוחד.

 אבקשה הכוכבים לי מציל,
 שיראני דרך זהב ושביל.

 כוכב-הצפון, כוכב-הצפון,
 הראני דרך לקטנה שבתיכון.

 כה יפה היא ונוגה,
 כפריחת השושנה.

 כאילן השתול על פלגי מים זכים,
 יופיה לא יבול לעולמים.

 כוכב-הצפון לפתוח מנעולי הפלדה לא ידע,
 מפתחות גנה העלו חלודה.

 אז בחדרי-לבי לאל אתפלל,
 שיושיעני  כהושע במדבר עמי-ישראל.

 אליה כבכנפי נשרים אגיע,
 ושיר תהילה לאלוהים אשירה...