|
על עריסת הזהב רוכבת תינוקת
הגיל לא קובע את הרוח
נפש האדם היא זאת
המעצבת את התמונה.
החדר בקיבוץ נמוג לאבק
רוח העולם הצטמצמה ללאומנות
שירת העשבים נרדמה בהקיץ
הלילה קרן מגידיו אליי.
רוח הזמן פועמת בחושיי
כול כך הרבה הכרה
אני לא יכול לנשום יותר
השדות הירוקים של הארץ.
מחיצות שלמות של מילים
עומדות ביני לבין האמת
אני רוצה להרגיש
את כל מה ששכחתי. |
|
|
סוף הוא תמיד
התחלה.
למשל, יש ביצים
בלול שעושים מהן
חביתות.
לא התחלה טובה
לחיים
האזרחיים?
באמא שלכם?
מה רציתי להגיד
כאן?
אפרוח ורוד, עד
הסוף המר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.