|
על עריסת הזהב רוכבת תינוקת
הגיל לא קובע את הרוח
נפש האדם היא זאת
המעצבת את התמונה.
החדר בקיבוץ נמוג לאבק
רוח העולם הצטמצמה ללאומנות
שירת העשבים נרדמה בהקיץ
הלילה קרן מגידיו אליי.
רוח הזמן פועמת בחושיי
כול כך הרבה הכרה
אני לא יכול לנשום יותר
השדות הירוקים של הארץ.
מחיצות שלמות של מילים
עומדות ביני לבין האמת
אני רוצה להרגיש
את כל מה ששכחתי. |
|
|
התנצלות היא כמו
אוטובוס.
אף פעם לא נמצאת
שם בזמן ואם היא
מגיעה, כבר אין
אף אחד בתחנה.
- למוד סבל. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.