צונח דרך אלף מפרשים
מונע ע"י ניצוצות
יושב בחיבוק ידיים באמצע כאוס
ולא מבין כלום

השעורה נקרעת בשדות
הירח מזמן לא נראה כה רחוק
הראש מתכווץ לגודל אגוז
הלב שואל מה עוד הוא יכול לשאול

כי זה לא עולם שלי,
מעולם לא היה
כשאני מרים ראש ולא רואה שמיים,
רק תקרה
והרוח לא מלטפת והגשם לא בוכה
והן חושבות שלבי רך,
ואני בעצמי לא מוצא אותו

את מה ששכחתי,
את מה שאיבדתי,
רק אני יכול להשיב
אלף קרעי ערפל עוד - מול עיניי
מגשימים את כל החלומות,
ניגרים רק כשאריות,
לדף נייר

שכחתי מה שכחתי ששכחתי

אני לא רואה
ולא שומע
מה עשיתי
עין לא רואה
אני אביון
אני מתדפק על שערים
וצונח שוב ושוב
לזרועות אהבה
לגשם אני לא יוצא
ולא רואה עין בעין
את הסודות הטמונים בעינייך

יש שחפים יפים כאלה
מעל חופי ים-התיכון
זו דרך קצרה
אבל המייל ארוך
בלי קשת בענן
לא אוכל לחיות
אוחז את השמש בזנבה
אוטם את הירח

אין בכלל מלאכים בשמיים
אנשים צועדים יחפים על החול
טובלים במים
משקים חיים
מגדלים כנפיים