כותב כבר שנים אבל תמיד, כמו בפעם הראשונה, אף פעם לא בטוח
שמצאתי את המילה הנכונה להשלמת החריזה. כתיבה זה אינספור
אפשרויות שבלתי אפשרי לבחור באחת מהן, כי אז אתה מוותר על
מיליון אחרות. כמו שפליני ב-'8 וחצי' עשה סרט על משבר יצירתי
שחווה, אולי החיפוש שלי יהפוך בטעות ליצירה שיעשו לה מחווה.
כשאני מדייק לפעמים באיזה דימוי, אני חש כמו קולנוען שהצליח לו
בהוראות הבימוי. ניסוח ציני מעלה חיוך, ניסיון נאיבי מעורר
גיחוך, כתיבה דרמטית מציפה רגשות, התבטאות מינורית מנמיכה
ציפיות. להיות כלוא בתוך תבנית של חרוזים זה מלכוד, כי אתה
מאלץ את המילים, מוותר על החידוד. החיטוט האובססיבי בעולם
החוויות הפנימי מפיק הרבה פנינים לא מלוטשות, אבל אני לא מכיר
מפעל יהלומים שיהפוך אותן לאבני חן נוצצות. לכן כל החיפוש הזה
נשאר על הנייר.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.