עסוק אני כל הזמן
אין פנאי באמתחתי להעניק לעולם.
בריאת היקום, מטרת החיים -
והחברה של ימינו ומאין לנו ניצוץ החיים?
שלל מנגינות בלתי נלאות
את מוחי החרוץ ברינה מזינות.

את הקיץ העברתי בחוף הים,
מתכרבל בהדרם של סדרי העולם,
מוצא חן בנצנוץ הגלים,
צופה בשקיעה רבת הגוונים.

באביב התפעלתי מרב ססגוניות לבלוב הפרחים,
אשר בחלומותיי עדיין מרצדים
בליווי מנגינת הדרורים, הדבורים,
ערבוביית החיים - אם רק תעז לגלות.
בתחילה נראה די אבסורד,
לחשוב שהנבט - הבוטה למראה,
יפריח ניצן, אשר יפריח גבעול,
אשר בפריחתו עוד ימשול בממלכת צבעי המשעול,
שעל יופיו, בהמשך, תתפעל כל חיה - כל חרק,
ולאות הוקרה על מפעל החיים,
יאבקוהו ברבבות שיניבו דומים.

בבוא החורף הייתי בטוח כי רזי
מחשבתי יובילו לתגלית מדהימה,
וכך גם קרה, אלא שהפתעה הייתה בה טמונה:
יום בא, ואליי ניגשה עלמה,
אשר את השקפתי מקצה לקצה על נקלה היא שינתה.

חיננית נאה ויפה,
אף מתוקה ונבוכה,
ובטוח אני כי כלל לא בכוונה -
החישה עמה רוח פרצים איומה,
אשר את אדרת הפילוסופיה מפניי היא קרעה,
ומה התגלה? גוף עירום וקמל,
עבדקן וגוסס וקורא לעזרה.

גיליתי כי כל אותו הזמן,
שבאמתחתי לא היה פנאי להעניק לעולם,
התעטיתי בפיסת בד מרוטה נבולה,
וחששתי למצוא לחיי תרופה.
הפילוסופיה שלי הייתה רמת מעלה,
דוקטורט כבר היה לי בכיס על נקלה,
אך הרוח לוחשת כי בקיאותי בחיים
בטלה, לעומת העלמה, בשישים!

07/2007