פתאום, בשניה אחת... כאילו ידעתי את זה כל הזמן... אני רוצה
אותו... וזה לא את גל! חד משמעית. זה שגיא.
כן אני יודעת, אחרי כל מה שעברנו, כל החרא ששנינו אכלנו. אבל
הוא האהבה שלי... אני אוהבת אותו.
כל שבוע בלעדייך נראה לי נצח... אני מתגעגעת..
כל כך כועסת כשלא יוצא לי להיות איתו לבד.. כל כך כועסת שאני
לא יכולה לנשק אותו ולפנק אותו כשהוא בבית...
עד עכשיו באמת לא ידעתי, אם זה הוא או גל.
אבל עכשיו, אחרי שחתכתי את הקשר עם ההוא מצפת עוד לפני שהוא
התחיל, עכשיו מתברר לי שאני לא מפחדת כי הוא גדול ממני ב4
שנים, לא כי הוא רחוק...זה כי הוא לא אתה! וגם גל לא! אתה דפוק
ואידיוט... אבל אתה הדפוק שלי! ואני רוצה אותך איתי, אפילו אם
זה רק בסופ"ש!
בחיים לא חשבתי שככה אתה תשפיע על החיים שלי, אתה הפכת אותם,
הפכת אותי... ואתה עושה אותי כל כך מאושרת...
בחיים זה לא היה לי ברור כמו עכשיו, הרגע...

ואני יודעת, אני הרסתי את זה, וכבר ניסיתי הכל כדי להחזיר אותך
אלי, אבל אני יודעת, אני פשוט יודעת שאתה עוד רוצה, ואולי עוד
אפילו אוהב אותי... בדיבור שלך, במילים שלך, בעיניים שלך,
בחיוך שלך...
הלוואי ובאמת יהיה לי את הכוח והאומץ להגיד לך את זה... כי אני
לא טובה בדיבורים, בדר"כ מנסה להמנע מהם...
אבל כרגע זה פשוט מטריף אותי! כל כך בא לי לחבק אותך עכשיו,
לנשק אותך...

אז אני הרסתי אותך וגם אתה הרסת אותי.
ואני כל כך רוצה שלפחות ננסה לתקן אחד את השניה.
או פשוט להיות הרוסים ביחד...

אחרי בכי רב... אני פתאום מחייכת.. וזה רק בגללך, בשבילך...

אני אוהבת אותך,
זה כל כך שקוף עכשיו...