לעת ערעור המחלוקת בין
ימים טובים ל
ימים רעים
קיבלתי במתנה פסיכיאטר חורף.
'עסאל', אהובי היקר, ילדון
חמקמק ובישן
הרפתקן נועז אך מתיש
יותר מזיכרון נושן
למין
שנשכח לעתים דחופות
עד מאוד
במעללות ההלך עד מרבדי
הקרה היצוקה
המכסה את כל
כל שדות הארץ
בימים יפים כמו אלו.
והילדה של סרוינסקי
ממשיכה לרקוד ולקפץ,
כאילו האביב בשיא פריחתו
ופרחים מתייבשים ונהפכים
לפרגים שחורים
כמו
שאבן נופלת על מים
כמו
שזיכרונות הזאבים מפריעים
לה
לישון.
'באסאל', רעי משכבר הימים,
מה עוד נותר לספר עליך?
טרוריסט מאוהב,
סוטה עצלן, יפיפה.
סלע קשה הנשאב לתוך
חור שחור
רחוק
רחוק
רחוק
מחזורי, חרדתי.
צבעני בדיעבד.
וקרוב להפליא.
לעת התיישבות חקלאית בין
קיבוץ רבדים, ל
עמק רפאים
אכין משניכם זיכרון חדש,
ריבת בצל. |
