אור ירח על הגג והוא בכלל שקע מזמן...
ישבנו שם כמעט על קו-הרקיע.
היא אמרה מילים של משמעות, אבל לא לאוזניי,
אני תהיתי כמה זמן זה ייקח...
היא זרקה משהו על אהבה, שזה חזק ונפלא,
ואז נפל עליי מבט הזקן...
אמרתי - "זה שקר נפלא, זה הורג כל בחירה,
מצטער לקלקל את הערב.."
זה היה מוגרבי הוטל, אלנבי 35,
כשירדנו מהגג אל החדר...
הוא פתח את הדלת, אמר "זה היה טוב",
היא שכבה שם ריקה ושותקת.
לא הייתה לה דרך ברירה, הבדידות מכריעה,
היא נכנעה ליצרים של הרגע...
זה דברים כאלו שתמיד מזכירים לי -
אנחנו חיות וזהו הטבע...
וכשהעשן מתמוגג אתה פתאום מתעורר
מבין הכל וכל שקרה...
זה קיים ובועט לרגעים אחדים,
אחר-כך זה מותיר אותך אפס... |
