אביב משולם / אדומה |
מוביל שיירות שבורות
באמצע המדבר
על הלב שלי, שלה
השמש צורבת אדמה
צלילי אור משונים
והכאב... חד, נעים
שוב, אני חי
שנאה שותתת ממני
כמו אהבה ישנה
הזיכרונות עיוותו אותה
הפנים הלבנות שלה
כבר איננה בתולה
אני לקחתי ממנה
את מה שרצתה שאקח
והיא רוצה בחזרה
ילדה טיפשה
נצחית, אדומה
לקחת לי את הצפון
עד שבדיתי לי חדש.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|