אנה שרון / נגיעה |
לא נוגע
הולך ומתרחק
גווע כמו האור
והזיכרון שבלב
לא מרפה
תקוע כמו חץ בחזה
ובתוך פס של אור הוא מופיע
וברגע של חושך נעלם
כמו שיר אהבה קצר
שמסתיים לו ומתחיל שוב
מההתחלה
אני נוגעת
לא נוגעת
נשארת במקום
מחכה לאור שיבוא
והזיכרון המתוק שבלב
רק מכאיב יותר ויותר
כאשר הוא כבר לא יכול עוד
להתקיים
ובתוך פס של אור הוא מופיע
וברגע של חושך נעלם
כמו שיר אהבה קצר
שמסתיים לו ומתחיל שוב
מההתחלה
הוא נוגע
הוא נוגע
לא נוגע
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|