פתאום
בעצם הימים המופלגים האלה שבתי
לזהבים של ילדותי          שנינו
רק שנינו אי שם ואני מאזין לקולה של הדרך הרי
לכל דרך קול משלה                    תחילה
זעיר שם כתמי ציפורן חתול שחיש קל נספגים ביערה של
צהוב חרדלי לכל מלוא העין                     אחר כך
או אולי זו כבר פעם אחרת בוהקים
שמשי חרציות מכאן ועד להודעה חדשה                  ואז
כשנעבור בואדי נתקודד ועוד איך בשיחי הקידה
שכורי בושמה המפזז עד שתתחלף לנו בבוא יומה
באחירותם הנדגל אחרון ניחוחות הצהובים    ונדמה לי
שרק בנופים הללו    בצבעים האלה    באלו המילים
אני הוא                   רק כאן               עכשיו
פשוט גם לנו יש מובן

שורה 6: יערה = חלת דבש
שורה9: שמשי - צורה מקבילה ל"שמשות" (במין זכר)