ישות נצחית / על המלאכים |
את להט השעות החולפות
לעיסה דביקה של משך
ירוקת הנהר בעיניו של המתבונן.
אני לא נושם יותר את אוויר ההרים
ידיי לא בוחשות באדמת הארץ
דמותי הולכת ונעלמת מנגד
במשמרת הנשמות האבודות.
חלום החופש נסדק למול עיניי
המוזיקה הלכה ואבדה עצמה לדעת
מדי האנשים נצבעו מחדש
למסכי תהודה צוהלים.
דעת הנהר בפשרו
מבוא לערפלי שמיים
קשת הרקיע בגווניה
תכלת ראשית הזמן.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|