|
הלב דואב את השעות החרישיות
כחוט שני ביני ובינך
את יודעת כל זאת
ומפרפרת פעימות אהבה.
המרחבים דרך צירי הלילה
מצטמצמים לאטם
עיניי בוהות במסכי החושך הכבדים
תרים אחר נקודות בוערות של זהב.
פנים ניבטות ממראה אפלה
אני לומד לאהוב אותם
העיניים הללו כל כך אנושיות
אני לומד לראות אותן מחדש.
קרונות הרכבת סטריליים
כמבחנות פורמלין צבעוניות
כחול אפור ואדום של מחנק
אני רוצה לצאת החוצה אל המרחבים. |
|
|
חשבתי שאני
מיוחדת ומגניבה.
עכשיו אני קוראת
את הסלוגנים
שלכם ומבינה שיש
עוד מאות כמוני
ויותר מגניבים.
באמת תודה רבה
לכם!
(נוי-נוי מפנה
אצבע מאשימה לכל
כותבי הסלוגנים
באשר הם) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.