מחשבתנו כעיט במרומים
גופנו וחיינו כאורחת גמלים הנשרכת לה על הקרקע
לעתים ממהרת לעתים מאטה
יש ונפרמת לה השיירה
אך מיד נצמדת חזרה הדבוקה
מתאחדת לה סביב "האני"
נווט השיירה בוהה קדימה כסהרורי
רואה הוא נווה מדבר באופק
הצלחה ושגשוג שלא נחיה חיינו בדוחק
אך אבוי, מקסם שווא
אלו לא יותר מהזיות מן השרב
תצוגות שקר וכזבה
הנחיות קלוקלת של החברה.
ומלמעלה צוחק לו העיט ומחכה
רואה הוא הרחק
ויודע שאין מחסה
הזמן זורם לו - אין לעצרו
כל שנתון לפקודתו -
משתנה שלא מבחירתו
זמניים אנחנו
זמניים הם כולם
הולכים ומתהווים ונפסדים לעולם
שיירה זו חיים שלמים ממשיכה
אין היא עוצרת - לעולם לא ממתינה,
איננה יכולה.
בעל כורחה, מפאת אדון הזמן ממשיכה
לאחור -
אינה פונה
כנוגש עבדים ממריץ הוא אותה
הלאה! מצליף הוא בגבה
יש ולפתע
פוגשת היא תנועה לעומתה
נרגשת היא ושמחה
לרגע,
כמו אותו נווה מדבר
מאמינה היא שהזמן נעצר
שפה נוכל לתקוע דגל
טיפשה, תמימה היא כהבל
מאחוריה קין, ובמצחו שעון חול
המציאות לשליטתו כציור למכחול
הזמן זורם לו - אין לעצרו
כל שנתון לפקודתו -
משתנה שלא מבחירתו
זמניים אנחנו
זמניים הם כולם
הולכים ומתהווים ונפסדים לעולם
לעולם דוחף ונושף כזאב
ביתנו עשוי קש אבוי כאב הלב
בים דיונות זה, לא יתד ולא עוגן
רק מבט מאוכזב מעבר לדופן
כל שנותר הוא להסתכל בערגה
על אותה שיירת פתע שסימלה חברה.
לא היא ולא נווה המדבר
שום כלום לעולם לא נשאר
זמני הוא הכול כך יודע העיט
ממרום מעופו רואה הוא היטב
מביט בשיירה ובאדון המגלב
אך הבדל בינו לבינם -
סובלת היא השיירה, קשה לה הפרידה
תמיד מקווה ומייחלת לעצירה
לתפוס את הזמני ולהפכו לתמידי
כל כך קשה לוותר על שהיה בכף ידך
כן! כך הם - החיים על הקרקע
רוצים לעצור אך נדחפים, הלאה
מבכים את מר גורלנו
חולמים וממציאים את הנצח שיושיאנו
רק במרומים המצב הוא שונה
פה, העיט רק להמשיך מקווה
לא, הוא לא נדחף - גם לחדול לא ישאף
שהרי לחופשיות השמים ישנה כוכבית
כאן, מי שעוצר
מרצונו לארץ נושר
אסון לו לעיט היורד לרצפה
רבות השיירות בהן עומד הוא על העגלה
אך איננו רואים את אזיק הקסמים
זה -
המחובר לרגלו
זה -
אשר לעוף לא יחזור בגללו
אותו אזיק הקרוי תקווה
אותה שלשלת המכונה אמונה
אותה אחת - אשר כל הולכי הרגל עבדים לה
אשר נדחף מאחור
לעולם יחלום וייחל לעצור
גם העיט אם ירד לביקור
להכות בכנפיו לא ישוב
יידבק בבחילות הגלים, במחלת האדמה
מרחבי השמים ייראו כחלום, כפרחה.
סוף פסוק במחשבה תחילה
לכן ממשיך במעופו
הזמן זורם לו - אין לעצרו
כל שנתון לפקודתו -
משתנה שלא מבחירתו
זמניים אנחנו
זמניים הם כולם
הולכים ומתהווים ונפסדים לעולם |
