עומד אני בעין הסערה
מסביב סופה
אך פה דממה
מתהלך אני סהרורי
מביט המום על הקורה סביבי
כבסרט אילם:
הדמויות מוחשיות אך דוממות
שומע כך היטב את עצמי
ולפתע! כביטול המיוט:
כאוס רבתי
צעקות שבר
קריאות מלחמה
מי זה?
נדמה לי בוצר עומד שם בכניסה
אפילו אני עוד שמעתי עליו
חברים סיפרו לי - היה הלוחם החזק ביחידה
את פאותיו לא היה מוכן לקצץ
היה מגלגלן מתחת לקסדה
עומד אני מולו כעת
אכן,
מפחיד הבהמה.
הר אדם, עומד הוא שלוב ידיים
חיוך מריר,
קרח ושאול בעיניים
עומד הוא בכניסה לחנות קטנה
ובפנים שבר ומהומה
שומר הוא למען הרתעה
זהו אינו דוד אלא גוליית הרשע
אף אדם לא יפריע לביזה!
אט אט שוככת לה ההריסה
החוצה מגיחים
כשישה פרועי שיער-תלית משולהבים
מבטם שנאה - מטרה חדשה הם מחפשים
ככלבים מוכי כלבת מקציפים
ללא כחל וסרק נושכים
אגדה ישנה הם מזכירים:
נימיה הנכנסת ללול לא אוכלת תרנגולת אחת
ריח הדם, שכרון ההרג משתלט
את הלהקה - יחליפו למחרת!
אחוז הלם תחושת קבס בגרוני
נשקי מרגיש כאבן ירחיים על כתפי
מביט אני סביב: פחד אימה פצועים והרוגים
כל זה איננו קורה: זהו חלום ביעותים
אך לפתע נדחף אני מאחור
והצביטה איננה מעירה,
אבוי זה לא נגמר -
ממשיכה התהלוכה
צעקות, בכי, אנשים המומים
באמצע הרחוב הולכים עשרות מדים
אף אחד לא מבין איך הגענו עד הלום
כדור השלג תפח כך פתאום
לא ניתן יותר
לעצור את הפוגרום.
מבט מצמית תופס את עיני
מבהירים לי - תיזהר, זה לא כדאי -
יהודי אתה, אך לא תהרוס לנו את החגיגה
אם נצטרך - נחסל גם אותך!
מכל עבר רעש שבר
ילדון קטן צורח בהנאה
הוא נתלה על חלון - מצא הוא פרצה
צעקות קרב, ומייד מגיעים עוד עשרה.
נערה צעירה: חצאית וסרט בשערה
לפתע מתכופפת,
מחזיקה בגזרתה
ומשליכה אבן בשמשה
מביט אני סביב: פחד אימה פצועים והרוגים
כל זה איננו קורה: זהו חלום ביעותים
אך לפתע נדחף אני מאחור
והצביטה אינה מעירה,
אבוי זה לא נגמר -
ממשיכה התהלוכה
כארבה שחור משחור פושטת על העיר
כאלה עם קוצים עוברת בשדרה
אין בית ולא חלון ששורד את רוע הגזירה
ערבים אין - ברחו כולם
מתחבאים הם בביתם
בחוכמה עשו שנסו מפה
ערבי שהיה נקלה לדרך - דמו בראשו
מדי ריקים מתוכן - מייצגים סדר ושמירה על החלש
בדיחה שחורה בעודי חלק מפשע מעופש
לפתע
ירייה
מחרידה את המהומה
צעקות שבר בוקעות מן הסמטה
ההמון פותח פיו בזעקה
פורץ וממהר אל עבר הפגיעה
אך מזה? הקנון אינו נשמע מוכר
בבכי מגיח ערבי וגרונו ניכר
ילדתו נורתה - לאחר מכן יתברר שגם נהרגה -
ידיו מורמות אל על
צורח וצווח לרוע הגורל
גדוד ילדים עטויי כיפות
שהקדים כולם והגיע ראשונות
ועד לפני רגע במחשבה על דם יהודי שנשפך
כמעט ולא עצר את הדמעות
פתאום פורץ במחולות:
"דם ערבי! דם ערבי!"
אלו, היו הקריאות.
חיוכים לכל עבר וסיפוק מרוח על פרצופם
מלקקים ונהנים מטעם הנקם
מסתובבים חיש
ורצים לספר
שאין מה לדאוג,
זה רק ערבי,
אין לאן למהר
מביט אני סביב: פחד אימה פצועים והרוגים
כל זה איננו קורה: זהו חלום ביעותים
אך איני נדחף מאחור
הגענו לקבר - לבור השחור
פה יוטמן העלם
אותו האחד - שהלך בטרם:
חברי שנרצח אמש
זהו,
הגיעה לסופה ההלוויה
אינני נדחף, לא זקוק לצביטה
כשכזאת המציאות - לא רוצה להתעורר ולצאת מהמיטה.
זהו.
נגמר היום.
תמה התהלוכה. |
