בואו!
מזמין אני אתכם אל נבכי רוחי
אורחים בלתי רצויים
אך קריאתי זו
בלתי נשלטת

בפיתולי מחשבתי אוביל אתכם -
האמנם איני רוצה בכם?

בונה גשרים שתבואו
מכין כיבוד, אופה עוגה
לפתותכם -
שתבואו.

שתבואו.

אבל כמו שבלול
למגע הרוח הקלילה ביותר
למגע - כל מגע של אחר
אני מתקפל פנימה
את עיניי עוצם
מקווה
לפתוח עיניים,
לגלות קירות חדשים -
פתאום להיות בבית ללא מבקרים

אדיוט! - שבר כלי -
מקסם שווא:
זהו חלום תעתועים!
לקריאתי זו - אין נענים
על דלת ביתי אין מתדפקים
ביער הסבך שלי
כבר עכשיו אין
מבקרים!

במסיבת התה הזו:
אני ראשון ואחרון המברכים!
מלך מלכי המלכים -
והעלוב שבצמיתים!
המצליף, המוצלף -
וחבר המושבעים!
האיילה, הזאב -
והציידים!
האבן, הפצע -
ומנהיג הסוקלים!
הזועף, המחייך -
ונטול הפנים!
אל מלא רחמים -
אך גם גדול החוטאים!
מחוקק החוקים, אוכף העונשים -
והרקוב שבאסירים!

כולם זה אני
תפקידים רבים לי בתוכי -
יום יום מועלת הצגת יחיד בתיאטרון נפשי.

כרמץ היא בעיניי - כבר נמאסה עליי
אין היא מתחדשת - אף אינה משתנה
כתקליט שבור החוזר על אותה מנגינה

שהרי הבמאי, השחקן,
והקהל
הם כולם נושאים את בבואתי
מאחורי מסכתם
מסתתר לו
פרצופי שלי!