עם עיניים נפוחות מבכי
נעמדתי תחת הדוש
המים החמים זורמים כנגד פניי
דמעותיי מתמזגות עימם ומנוקזות לביוב
איך הייתי רוצה שכל הדברים הרעים גם כך יעלמו
ישאבו לתוך מקום אחר שממנו לא יוכלו לחזור
ינוקו ממני
ללא סימן שהיו שם כלל
כל הלכלוך שעל עורי
מהיום שעבר
ירד גם הוא
אבל הזיכרון נשאר
ולא יעזוב
התמונות רצות לי בראש שוב ושוב
אני רוצה לצרוח
אבל זעקתי כבחדר אטום, אף אחד לא שומע
את דמעותיי אף אחד עוד לא יראה
אף אחד לא ידע

אם אעלם אף אחד לא ידע מה שתמיד הרגשתי ולא הייתי מסוגלת לומר
כל אותן הזעקות שנשארו באותו החדר שאת דלתו אף אחד לא פותח
לא ידעו למה גופי כל הזמן סגור למגע
למה ליבי לא פתוח לשום חיבה
כשאעלם אני פשוט אעלם ולאט לאט ישכחו מה שהיה
יהיה רק זיכרון ישן של הזיוף שהייתי, שאני עכשיו שאני אמשיך
להיות
וחבל
כי יש בי עוד
אבל  רק המים החמים שמכים בפניי סופגים את דמעותיי
ורק בחדר האטום שאת דלתו אף אחד לא פותח ישמעו זעקותיי
ובינתיים
אני זיוף