הכוויות שצרבת עליי
רק מתחילות להגליד.
והכתמים שעשית בי -
עוד לא מצאתי חומר חיטוי
שינקה ממני הכל.
וכל הצבעים שהאפרת,
עוד מחפשים את הדרך חזרה אליי.
תג המחיר הגבוה שהושמט,
ובעצם אולי מעולם לא רציתי לראות -
עד עכשיו אני משלמת את החוב.
הספקות שהטבעת בתוכי,
עוד נלחמים בי ודורשים
אמונה בשקרים.
התביעות האינסופיות שלך,
והקול שלך שעצר אותי
- מלחיות;
לא אקשיב לך
גם אם במשך כל חיי
ארדוף אחר השקט.
את המשחקים שלך כבר ניצחתי,
רק הארס שטפטפת עוד מנסה לגדול
באהבה החדשה שלי.
והאמונות שלי שלקו בשיגעונך
עוד מתאחות לאמת
שערערת.
אני עוד תופרת את החורים שירית,
מנפצת את השקרים שסיפרת לי,
על אהבה.
הלילות האבודים שביקשת,
לעולם לא אשיב אותם.
הבוקר שעלה לא הצליח להשכיח
את תחושת הלכלוך
שאחרי,
את עצם הידיעה,
שהייתי.
16.1.2008 | 