והנה אני עומדת מולו חשופה, כעירומה בגשם השוטף

מביטה עליו כעל נער הנהפך לגבר צעיר שמסרב להתבגר

מנסה למצוא לו פגם אחד קטן

ובעיניי הוא השמש שמאירה את יומי בבקרים

הגשם ששוטף את כל החטאים מידיי

הזה שמבלגן לי את החיים

אני קוראת אותו כמילים משיריי

גם כשהוא הכי סגור שיש וגם כשהוא הכי פתוח

ואני יודעת שאחריו כבר לא העזתי לאהוב

הצצתי מבעד לחלון ההזדמנויות שנפער וסגרתי בחוזקה

ואני נעולה,נעולה על המבט והחיוך

על הזיכרונות שלא היו על החלומות שנעלמו

ואין אחר ממנו, לא היה ואולי גם לא יהיה

הלוואי והייתי יודעת לוותר  ולראות את הדלת  שנסגרת

אחרי שהוא יוצא

וכל זה תוך מבט אחד

הוא לא רואה אותי אני יודעת

אבל אני כן... רואה אותו