היום הלכנו שנינו ברחוב.
במקרה. ביחד.
האם אנשים מבחוץ חשבו שאנחנו מכרים?
ידידים? חברים? זוג?

האם הם ראו, ממקום עומדם,
את מה שאני ראיתי?
את קרני השמש - הנמצאת מאחורייך -
הפוגעות בשיערך מרחוק...
שיערך המתולתל ("חופשי", כך כיניתי אותו אחר-כך)
זהר באור יקרות.
ועינייך התכולות נצצו בנצנוץ
של זהב.



עינייך התכולות נצצו בנצנוץ
של זהב-שוטים.
ופתאום, זוהר שיערך נראה עמום קצת,
וגם השיער עצמו - אינו חופשי עוד
אלא מבולגן.
השמש זזה סנטימטר מטה
והלאה זה כבר לא היה אותו דבר,
המראה שאני ראיתי
ועוברי-האורח בספק ראו.

היום הלכנו שנינו ברחוב.
האם אנשים בכלל חשבו שאנחנו הולכים ביחד?

לעד אזכור את שיערך הזוהר,
ועינייך המנצנצות, באותו היום.
זוהר-שיערך ונצנוץ-עינייך
שנפלו על החומה שבינינו.

והיא לעולם לא תישבר.