החדר כולו צבוע בלבן בצבע השלג. הם עומדים בשתי פינותיו.
מביטים אחד לשני בעיניים עמוקות.
הוא מתחיל ללכת לעברה, לא מסיר לשנייה את מבטו ממבטה. גם היא
לא מנידה עפעף.

הוא מביט בה לכמה שניות מקרוב ואומר-שואל: "סכיזופרניה?" כאילו
הצליח לשלוף מזכרונו את שמה.

היא מביטה בו בעיניים פעורות: "איך ידעת?"

הוא: "רואים עלייך"

היא (בחשדנות): "איך רואים?"

הוא: אפשר לראות לך בעיניים שיש לך מחשבות נשגבות מדי על העולם
הזה, שהבנת כבר שאף אחד לא יבין אותך, ושאת מעדיפה לשמור אותן
לעצמך"

היא: "אני לא מבינה, איך ידעת דרך העיניים שלי, ובכלל מה אתה
עושה פה איתי באותו חדר?"

הוא: "לשאלתך הראשונה - אני קורא מחשבות של בני אדם, ולשנייה -
אני נמצא פה כי מה שביקשת בליבך יותר מכל היה שיגיע מישהו שסוף
סוף יקשיב לך ויבין אותך"

היא מביטה לתוך עיניו. מנסה לחדור את הצבע המדהים שמורכב מכמעט
כל הצבעים, אך הוא נראה לה בלתי חדיר. היא מהססת קצת ואז
שואלת:
"אלוהים?" ובליבה חושבת - "קח אותי כבר. קח..."

הוא (בחיוך יודע כל): "לא, אני רק ה(מ)שרת. אני עושה הרצון"

היא: "אז אתה מלאך?"

הוא: "אני משער שזאת המילה שישתמשו בה אנשים מהעולם שלך.
קוראים לי מאנדי. נעים לי מאוד לפגוש אותך סופסוף. הגיע הזמן".
הם חושבים שהשם שלי הוא בדיחה"

היא: "למה הם חושבים ככה?"

הוא: "כי הם החליטו שיש לי משהו שהם קוראים לו
מאניה-דיפרסיה"

היא: "שמעתי על זה. מה זה אומר בדיוק?"

הוא: "אני לא יודע למה הם מתכוונים, אבל אני יכול לספר לך על
עצמי... את מבינה, הוא יודע הכל. הוא המציא את ההיגיון ואת
ההחלטות. גם חלק מלהיות הוא היא היכולת לשנות את דעתך בכל
רגע נתון מהקצה אל הקצה. בחירה חופשית אמיתית"  

(מנסה לסדר את מחשבותיו כדי שתבין אותו ככל שתוכל): "אני
נשלחתי להסתובב פה אתכם. לי יש ייעוד, ולכן הבחירה שלי קטנה
יותר. בכל פעם שהיא מחליטה שעדיין ניתן להציל את העולם אני
מתמלא שימחה ואושר, ומפיץ אותה לכל מי ומה שמסביבי, אבל מצד
שני בכל פעם שהיא מחליטה שבעצם אתם אבודים, שאין לכם סיכוי
ושצריך להשמיד אתכם - אני מתמלא עצבות נוראית, וכדי לא להפיץ
אותה ברחבי העולם אני סוגר אותה בתוכי, וכמה שאני סוגר אותה
יותר בתוכי היא נעלמת יותר לאט"
דמעה זולגת מעינו.

היא: "זה קשה להיות אתה?"

הוא: "לא, זה מדהים. אני בחרתי להיות אני כמו כל נשמה שבוחרת
לעשות משהו. את מה מה שיכלתי לעשות בתור אחד מכם כבר עשיתי,
אבל בחרתי להמשיך לשרת פה עוד סיבוב"

היא: "אז אתה יודע מה אני חושבת עכשיו?"

הוא: "אני מאוד אשמח אם תספרי לי"