שיר השירים אשר לשלמה,
לריח שמניך טובים, שמן תורק שמך,
השלכת כבר אספה את העפר מהדרך,
לקחה אותו מפה והלאה,
ואת יושבת לך על קציר חטים,
מחכה לישועה,
ומתחת לרגלייך רובץ עפר כה סמיך,
ויהפוך קציר החטים לאש,
והעפר לעשן והעשן ממלא את האוויר,
ותמרות העשן ומסכי האש מסביבך,
ואת יושבת על קציר חטים מחכה לישועה,
ואת הופכת חוגר למפתח,
ותיכבה האש,
ויתנקה האוויר,
ואת יושבת על קציר חטים,
והעפר עדיין נשאר מתחת לרגלייך,
וייפול ראשך ויעצמו עינייך,
ומה לך להרדם,
שיר השירים אשר לשלמה,
ואת עולה מן המדבר כתימרות העשן,
איומה כנגדלות.