אני עומדת ממש בפינה ואת יושבת מולי
השתיקה שיש בינינו עכשיו הורגת אותי
ואני רוצה לצעוק, לפרוק את כולי בפנייך
שתדעי הכל
ותראי שלמרות שאנחנו קרובות פיזית
את רחוקה ממני אלפי שנות אור
ואת לא מרגישה אותי כמו פעם
ככה בפשטות, בלי מילים
איך שאני זקוקה לך
לחיבוק האמיתי שלך
שמחזק אותי כל פעם מחדש
ואני כ"כ שבורה עכשיו
חסרת מילים אל מולך
חנוקה וכואבת
ברגע אחד הלכתי ממך
בלי לדעת אם אי פעם אשוב
ואת, אפילו לא שמת לב
ואם יום אחד תחפשי
אולי כבר לא תמצאי אותי.
27/11/06 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.