אגם שחור,
מימיו הכהים עכורים מהבהירות
האינסופית של הכוכב הנורא,
שמסנוור את עיניי עד דמעות;
אני עוטף את עצמי בגלימה המתהדרת
בשושלת ארוכה של פחדנים/אנשים טובים,
אני נכנס אל האגם שגדל מרגע לרגע
ובעור שיניי אני רועד
כדי שידעו שאני מפחד
שאני לא בא לקרוא תיגר,
אדוות נוצרות מסביב לרגליי
המלוכלכות ומי המלח
מחטאים את פצעי בכאב
אני נושך את שפתיי ופולט צרחה
הד נוצר ומתגלגל כרעם
אך עדיין הקול נשאר בתוך המערה
לכוד בין ארבעה קירות משוננים,
אני מנסה להקיף את האגם בזרועותיי
כדי לבדוק אם אני אוכל להיכנס כך
אך פצעים נוצרים בחזי, דם
נדבק על עורי הקפוא
אני מנסה לברוח
ולא מצליח
אני לא מצליח
אני מנסה,
ולא מצליח.

כי המים רודפים אחריי,
או שאני רודף אחריהם
זה לא באמת משנה.