|
אדם ניצב בגפו למול הקיר הלבן
פתח האימה והדעת
מפתן השפיות והטרוף
שבשבת אותות הזמן הרושף.
סבכת אור בוהקת מראות
עוצרת מהד הרוח מלסגת
אל ים השכחה הגדול
אני כבר לא רועד מפחד.
חללי שמיים מתכנסים
מבעד למעטפת הירוק
דמויות הרחוב עוטות מעילים שחורים
אנשים כבדי גוף זורמים בנהר.
אותיות אקראיות נבנות מול עיניים
הסדקים סתומים למגע האור
הצבעים נמסים אל תוך הלובן
המוזיקה ישנה מבעד לחרכים. |
|
|
תמיד רציתי לדעת
אם החבר של שלי
דובר אמת.
אתמול שלי
הוכיחה לי שגם
לבנות היא עושה
שמות. אחרי
שצרחתי ונרגעתי,
היא השביעה אותי
שאני לא אספר,
כי הכי גרוע אם
יחשבו שהיא
לסבית! אז... אל
תגלו לה
שסיפרתי, כדי
שלא יהיה תור
ארוך.
החברה של שלי
מתוודה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.