פעם היו שמונה ימים בשבוע.
זה היה לפני המון זמן, הרבה לפני שנולדתי, והרבה לפני שסבא שלי
נולד, הרבה לפני שנכתבו הספרים והרבה לפני שהומצאו הפיצוצים.
למען האמת, חוץ מסיפורים לא היה הרבה באותם ימים.
הבעיה עם שמונת הימים היא שהיום השמיני נכלל כחלק מימי סוף
השבוע ולאנשים היה יותר מדי ימים של מנוחה והם השתעממו.
לזכותם ייאמר כי האנשים של אז היו ידועים בחריצותם ואף
בנחרצותם, ובכל זאת, שלושה ימים של מנוחה יכולים לגרום לכל אדם
להשתעמם.
ואז אנשים החליטו להפוך את ימי המנוחה האלו לכסף. בתי מלון,
אתרי תיירות, סוכנויות, טיסות ושלל הפתעות נוספות. לאנשים של
אז כל זה היה מאד חדש ומלהיב, לכן הם בזבזו את כל כספם על
חופשות, ואפילו החמיצו ימי עבודה רק בשביל ימי פינוק נוספים.
האנשים של אז לא היו כל כך חכמים והם בהחלט שילמו ביוקר על
טעויותיהם. מלבד מספר קטן של אנשים, כולם היו מובטלים ועניים.
תוהו ובוהו שלט בעולם.
יום אחד, באותם ימים של אז, קם איזה חכם והציע להפוך את שלושת
ימי סוף השבוע לימי עבודה. בעקבות הרעיון חוצה הגבולות, הוא
מייד נבחר לראש המדינה. כולם נראו מאד מרוצים כי היה להם עכשיו
המון כסף וממשלה בריאה עם רעיונות חולים, חוץ מהעניים שלא
קיבלו את עבודתם בחזרה.
לאחר זמן מה, נשתרשה כבר השגרה החדשה אך הבעיה הייתה שלאנשים
של אז לא היו בכלל ימי מנוחה, הם רק עבדו כל היום וישנו כל
הלילה.
אבל אז הגיע איזה צעיר מבריק ותמהוני, בן להורים משכילים
ומצליחים, והציע לקצץ יום אחד בשבוע, ולהחזיר את ימות סוף
השבוע רק במכסה של שניים.
אף אחד לה הגיב בצורה צפויה, ולרעיון בהחלט לקח זמן להיטמע, אך
בסוף הוא נקלט היטב ואותו צעיר הזדקן ומת כמלך העולם.
מאז יש רק שבעה ימים בשבוע, אבל הבעיה שהעולם כבר נדפק מכל
הבעיות.