|
חומות המבצר העתיק
בזוזות אל רוח הזמן החולף
אני לא מכאן לחשתי אל עצמי
אלה הן רק אדוות במים.
חיילים משוריינים קבורים מתחת לרגליי
בפעימות קצובות של קיום
מעליהם שבטי נוודים טבוחים
במארג שטוח של כאב.
אני לא רוצה לחפור קברים של ילדים
זה מטשטש את גבולות האשליה
פוגם בשלמות מרקם המילים
קורע את נפשי לגזרים.
הרעד חובר לגלי הקור
העולם נע על צירו הכאוטי
אני לא מאמין לחושיי
אני לא מאמין בדבר יותר. |
|
|
כשקטנים, בנים
אוהבים חיילים,
ובנות אוהבות
בובות.
וכשגדולים, בנות
אוהבות חיילים
ובנים אוהבים
בובות...
קצת נוסטלגיה,
מה יש? |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.