יצאתי אל הלילה, נקי מטעויות.
ריצה עד קצה השחר, התנשפויות טירוף.
הוא אוחז בי עד לשורש אמונה,
זרועות האב אל מול ילדי ירח ויללות פורקן,
שוב מחבקות, שוב רועדות, עשוקות תמורה.

יצאתי אל הלילה, עירום מעברי.
בכל כוחי אוחז כל רגע, בכל כוחי אני
וזה אוחז בי עד לשורש אמונה,
ריצה עד קצה השחר, ריצה עד קצה בריחה,
שוב חושפת אותותיה, שוב לוקחת את שלה.

יצאתי אל הלילה, בועט ומקלל,
שנאה על שפת עניים, כאב בקצה לשון,
הם אחזו בי עד לשורש אמונה,
הטו גורל, שבו מבט, כילו אמתותיי
הצללים אינם אשמורת, הם רק חלק מפניי.

נולדתי אל הלילה, אוהב ומייחל,
חוויתי בי עוד שחר, מרפה ומקבל
וזה ננטע בי עד לשורש תובנה.
זרועותיי פתוחות אל מול הלילה, אני אוחז גם בשדים בשורשיי,
נולדתי אל לילה... ולא אפחד, משום חלק בפניי.