הספק מתבסס והולך
ככל שהקרקע יציבה פחות
מתחת לרגליים שאינן מכירות
את הדרך.

הפליאה מתמוססת לאיטה
לכדי שרעפים של חרדה,
לכדי הבזקים של שאלה,
בתוך אפלה שמבעדה לא זיהיתי עוד
ולו גם את ההחלטית שבמשאלותיי.

התחינה לובשת מדים מאופקים
למגעה של קרקע משתנה
המתעקשת על הזרת אדם מצעדיו,
המסע בממלכת החושך
מאבד בי נשלים שלא אשא עוד,
אם אשרוד אותו.

המגע מריח כניצוץ אילם
המנווט אותי אל מבטחים.
במסע אל מחוץ לממלכת המחשכים,
אור הוא שוב מנצח נטול שירי הלל,
מזכיר בבבואותיו
כי הוא רק חושך שותק.

עשו לעצמכם טובה חינוכית, חושית ופילוסופית,
ולכו לראות את תצוגת "דיאלוג בחשיכה" המוצגת במוזיאון הילדים
בחולון.

מילים אלו נכתבו בהשראת החוויה המטלטלת הזאת, המדמה שעה של
עיוורון.

אם אתם כבר שם, מומלץ מאוד לבקר גם בתצוגה
השכנה, "הזמנה לשקט", המדמה חירשות ומציעה אמצעים
אלטרנטיביים לתקשורת בינאישית.