אולי מזמן כשהייתי קטנה, אמרתי לך אהבה,
אולי נשיקה וחיבוק ארוך כמו זה של
ביתי מהבוקר.
אני אוהבת אותך אימי הורתי, שנתת לי אותי
וכל כך הרבה מעצמך בתוכי.
כואב לי אימי שאין אני יכולה לומר לך אהבה,
ואולי כן, כי לחבקך יכולתי אחרי הרבה שנים.

את היום ומזמן חיה בעולם משלך, בחרת
למות בעודך בחיים ואני שלא יכולתי לראות בגסיסתך
בחרתי לנתק עצמי ממך,
מכח החיים הפועם בתוכי ולמען השרדותי.

וכעסתי עליך ועל מותך בטרם עת, לא הבנתי איך אפשר
להפקיר כך את ביתך.

ולא יכולת להיות שם באמת כשסיימתי ללמוד
ולא יכולת להיות שם באמת כשיצרתי חיים
ולא יכולת להיות שם באמת כשהתגרשתי.

לא יכולת באמת להמשיך ולהיות אמא שלי.
ואני אחרי ניתוק של שנים,סלחתי והבנתי אותך
את כאבך את סבלך,
אך עדיין נושאת בתוכי געגוע לאמא של פעם
שידעה לשחק, לצחוק, לספר, לחיות, שהיתה נהנית מקווה ורוצה...

אני בטוחה שאילו יכולת לדבר היית אומרת שאת שמחה בשבילי
ואוהבת אותי כמו אז כשקראת לי גוזל שלך.

ואת יודעת אמא, מה גיליתי לאחרונה
את חיה וקיימת בתוכי, אני את בתי מגדלת עם הדברים שנטעת בתוכי
את כל אהבת הטבע והחי
התמימות, המשחק והצחוק אני מעבירה לבתי

את חיה וקיימת בתוכי

החיפוש אחריך בנואשות בתוקפנות נגמר בי.
מצאתי אותך בתוכי
את יופייך, טוב ליבך, תמימותך יושרך.

בזכותך אני יכולה להיות אמא לילדה הקטנה שבתוכי וגם
קצת בשבילך, הרי אני אמא טובה דיה לבתי.

אני יודעת אמא שהצלחנו לשבור את שרשרת הכאב המשפחתי.

על בתי שלי לא אוותר לעולם, אף פעם לא אפסיק להגיד לה
כמה היא אהובה ומיוחדת לעולם לא אנטוש אותה
ותמיד אעמוד לצידה.

אמא
ברגעי חסד נדירים אני עוצמת את עיני,
שומעת את קולך, ידיך סורקות את שערי
נשימתך מלטפת אותי, אני חשה חיבוקך
את חום שדיך המלאים

ובשקט בשקט אני לוחשת

אמא אני אוהבת אותך .