טיפות של גשם מלטפות את החלון,
ברקע קין, מטייל עם אות קלון,
אם נחפש - גם עמלק אי-שם, עוד מסתובב לו,
אבל אני בוחר עתה להתעלם.
אל מול עיניי צפים להם עכשיו ימי החלד
שבזמנו נשפו חיים בתוך השלד
ושאותו הצעידו, זקוף עמוד שדרה, על פני הארץ
וכך הפכוהו לאחד עם השלם.

היו לו תהיות ומחשבות של כורח
אשר סחבוהו אל בתוך מצב של טורח.
הוא לא חשב על נשמה, הוא אף ידע שהיא אינה קיימת -
אך היא המשיכה כל העת להתקיים.
חייו זרמו כנחל מתעקל, אך במסלול קבוע
אשר עוצר למנוחה ליום וחצי בשבוע,
עתים היה זורק דעה, נשמע יותר כמו ציטוט מדפסת...
"אם לא משכל, לפחות מזיכרון קצת נתפעם".