שירה לירי / אהבה מתו ראשון |
צליל אחד
וכבר הייתי ארץ מכותרת
צליל אחרון
והייתי אדמה כבושה.
היית אוויר לנשימה
קול שגרם ללבי לפעום
הניע את דעתי הפגומה.
ולאורך המנגינה
נשזרו צליליך בי
עמוק אל תוך הנפש
אל הנשמה.
צליליך היו כמו נקלעים בתוכי
מתחברים אל החמצן שבדמי
נותנים לי חיים.
לקראת סוף המנגינה
החלה אספקת החמצן פוחתת.
לבי האט פעימותיו,
ריאותיי נואשו לחמצן.
הבטת בי מבט אחרון
לפני שיגיע הסוף
נפרד לשלום.
אהבה מתו ראשון.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|