אבא ועבד חברים טובים מאוד. הם עובדים ביחד ולא עוזבים אחד את
השני ולו גם לרגע אחד. עבד טוען שאל-יהוד האלה הם המכה של
העולם הזה, וצריך היה עוד ב-48 להעיף אותם מפה. שהם הנגע של
העולם, מגיעים לכל עמדות המפתח, ובאמצעות מזימות חשאיות מנהלים
את הכל לטובת האינטרסים האישיים שלהם. "תראה מה זה", הוא פונה
לאבא. "רק היום המיליונר הרביעי בעושרו בעולם, שהוא יהודי
כמובן, קנה פנטהאוס ב-42 מיליון יורו. למה? מה הוא צריך את זה?
שיתרום את זה למוסלמים בהר הבית, או למסכנים בשטחים. אתה יודע
מה זה 42 מיליון יורו?", הוא שואל את אבא שלי. "רק לעצמם הם
דואגים, אל-יהוד. רק לעצמם, והם ערמומיים ונבזיים כמו שלא ברא
עוד השטן!

באחת השיחות ביניהם אבא הגיע יום אחד לעבודה נסער ונרגש
במיוחד. "אל תשאל, עבד".
"מה קרה", נבהל עבד, כשבדיוק אכל חומוס עם בייגלה וזעתר שאשתו
השלישית הכינה לו בשקית.
"היה פיגוע!"
"מה? ביגוע? איפה? יש נפגעים?"
"לא ברור עדיין, רק ראיתי לפני שיצאתי את קריין החדשות מדווח
מהשטח ואומר שהייתה התראה נקודתית, ופצצה מתקתקת הסתובבה בעיר
עד שנגמר לה הפתיל והיא התפוצצה באמצע הרחוב.
"יא אללה!", התייפח עבד. "עד מתי? עד מתי ימשיך המצב הזה?",
אמר כשידיו כמו מתפללות בתחינה אל אלוהים.
"לא יודע", השיב אבא. "לא יודע. אבל חייבים לעשות לזה סוף!
להיכנס בהם פעם אחת ולתמיד, לזרוק פצצות מהאוויר ולחסל בלי
רחמים, עד לא יישאר מהם רבע בן אדם אחד. את כולם להרוג!
אחד-אחד!"
"וואלה תאמין לי", השיב עבד, ואילו אבא המשיך: "עוד ב-48 היינו
צריכים לחסל את כולם. להעיף אותם מפה. הם מקור הרוע של העולם,
הם והכבשים שלהם שמפליצות ועושות חור באוזון".
"כבשים גורמות לחור באוזון?", התפלא עבד.
"בטח! מה חשבת? אלה הכי קטלניות. אפילו יותר מהם. אלה מקור
הנגע של העולם. צריך לעשות מהן שיפודים ומהתלתלים שלהן להכין
צמר גפן.
"תאמין לי!", השיב עבד, ואבא והוא נקראו על ידי הבוס לצאת אל
השטח לסלול איזה כביש.