אני רוצה מוזיקה.
לא סתם מוזיקה.
מוזיקה כזאת, שמרעילה וחודרת ללב, לריאות, לעצמות.
מוזיקה שנצרחת מתוך גרון ניחר בקול סיגריות מעושן, עם הרמוניה
פנימית, שמזכירה קצת את אלאניס מוריסט אבל הרבה יותר פראית,
קדמונית, אינסטינקטיבית.
בסיסית.
מוזיקה כזאת שאפשר להשמיע באמצע הלילה ולסחוט עד תום את כפתור
הווליום ותעיר את כל הרחוב, אבל אף אחד לא יוכל להתלונן באמת,
כי זאת המוזיקה שהם חיפשו, שנותנת את המקצב הזה, את האקורד
המושלם ההוא.
מוזיקה שהייתה נשמעת במקומה גם ליד מדורה פליאוסטוקנית כלשהי,
כמה ימים לאחר שאיזה קוף החליט לרדת מהעץ שלו.



הצעות יתקבלו בברכה.